למרות שנכון להיום, חוקרים עדיין לא זיהו את הגורם המדויק לפסוריאזיס, ישנה השערה כי המחלה מתפתחת עקב שילוב של גורמים גנטיים חיסוניים, וסביבתיים.
לגנטיקה תפקיד חשוב. כלומר, מדובר במצב גנטי העובר במשפחה: הורה הסובל מפסוריאזיס מעלה את הסיכון של הצאצאים לפתח את המחלה. זוהו מספר גנים אשר עלולים לגרום לאנשים מסוימים להיות בסיכון גבוה יותר לפתח פסוריאזיס, אך אין בדיקה גנטית היכולה לקבוע בוודאות האם אדם מסוים יפתח את המחלה.
גם מערכת החיסון ממלאה תפקיד חשוב בשינויי העור המתרחשים בפסוריאזיס. תאי מערכת החיסון נכנסים לעור דרך כלי הדם וגורמים לאפידרמיס (השכבה העליונה של העור) לצמוח במהירות רבה ולהפסיק לנשור כראוי, מה שגורם לעיבוי העור וכן להצטברות הקשקשים המורכבים מתאי עור מתים, הנראים באזורים המושפעים מפסוריאזיס.
כלי דם מורחבים בדרמיס (השכבה שמתחת לאפידרמיס) המזינים את האפידרמיס הגדל במהירות גורמים לצבע האדום של העור.
גם גורמים סביבתיים והתנהגותיים מסוימים קשורים להתפתחות הפסוריאזיס. זיהומים, צריכת אלכוהול ותרופות מסוימות (כולל חוסמי בטא, ליתיום ותרופות נגד מלריה) עשויים להשפיע על הסיכון לפתח פסוריאזיס או להחמיר את הסימפטומים. נראה כי גם עישון עשוי להגביר את הסיכון והחומרה של פסוריאזיס, במיוחד עבור פסוריאזיס בכפות הידיים והרגליים.
תוכן זה הינו למטרת השכלה כללית ומיידעית בלבד. הוא אינו משקף בהכרח את עמדתה של בילונג או השקפותיה. בילונג אינה ממליצה על מוצרים, שירותים או טיפולים.
