בהלה ופחד, זרות וריחוק, כעס כלפי הגוף. כיצד הגוף העז לבגוד בי.
צמד המילים: "טרשת נפוצה" מעלה מגוון דימויים ואסוציאציות על מחלה ונכות. למעשה, מדובר בקשת רחבה מאוד של תסמינים ברמות חומרה שונות. רבים מאובחנים בגילאים צעירים, ובשילוב עם הטיפולים החדשניים ועם שיפור יכולות אבחון המחלה, אנו עדים לא פעם לשיפור במהלך המחלה. בנוסף לשכבה החיצונית, הנראית לעין, הסימפטומטית, קיימת גם פגיעה בחלקים הפנימיים, ששוכנים בכל אחד מאיתנו – במרחבי הנפש. אז מה מתרחש בתוכנו, כאשר מתקבלת אבחנה של טרשת נפוצה? בשונה מהתסמינים הפיזיים-המדידים, מכאובי הנפש סביב אובדן מי שהיינו, אינם נראים כלפי חוץ, אך מורגשים ביתר-שאת מבפנים.
תחושה מוזרה היא שהגוף תוקף את עצמו, שדבר-מה ששייך לי, מתוכי, מתמרד כנגדי. והגוף עלול לבגוד. אותן רגליים, שנשאו אתכם שנים רבות, לפתע כבדות כמו משקולות ברזל? או שאותן עיניים ייחודיות ומוכרות לכם, מתחילות לרצד או להיטשטש?!
אלה חוויות של בהלה ופחד, מהולות בתחושות של זרות, ריחוק, ואף כעס כלפי הגוף, כיצד מעז הוא לבגוד בי? העולם הנפשי אינו נראה, הוא שקוף בעיני המתבונן. בעת הזאת, כאשר הזמן עצר מלכת, כולנו נלכדנו בתוך אותה אי-ודאות, בתוך אותה ציפייה להולך לבוא. אנו נרתעים אחד מהשני מחשש להדבק ולהדביק, ונדמה שמה שהיה הוא לא מה שיהיה. חיים ממדריך לתדריך, מהנחיות להנחתות. ישנם, שהגיבו באדישות מנותקת, וישנם שהגיבו בעוררות מבוהלת, אך כל אחד מאיתנו, בדרכו, נפגש באותם מקומות רגשיים חשופים של הערכת הקיים והמשמעות של המובן מאליו, כמו קשר וקרבה.
תוכן זה ניתן למטרת השכלה כללית ומיידעית בלבד. הוא אינו משקף בהכרח את עמדתה של בילונג או השקפותיה. בילונג אינה ממליצה על מוצרים, שירותים או טיפולים.
