נכתב על ידי ואלרי מרטינו נטורופתית ומומחית לצמחי מרפא.
דיאטה דלקתית?
התזונה ה"מערבית" הקלאסית, המכונה לעיתים גם דיאטה 'דלקתית' או 'פרו-דלקתית', בולטת בזכות הצריכה הרבה של השומן ותכולת הסוכר הגבוהה.
מחקרים מדגימים כי חולי פסוריאזיס נוטים לצרוך תזונה גרועה יותר מאשר האוכלוסייה הכללית, עם דגש על צריכה מוגברת של מזונות עתירי שומן בכלל ושומן רווי בפרט, ובנוסף- גם צריכת אלכוהול גבוהה. ללא קשר לנטיות האזור או המטבח המקומי, נראה כי לחולי פסוריאזיס יש הרגלי תזונה שונים במידה ניכרת מהאוכלוסייה הממוצעת. מחקר תאילנדי מצא שחולי פסוריאזיס צרכו יותר אטריות אינסטנט למשל, מה שנקשר לחומרת הפסוריאזיס ומחקר שנערך בקרב חולי פסוריאזיס יפניים מצא כי לחולי פסוריאזיס היה BMI גבוה יותר וצריכה גבוהה יותר של סוכר/ממתיקים.
עם זאת, קשר זה אינו מעיד בהכרח על השפעה סיבתית. מחקר שבדק קבוצת האחיות מצא שדפוס תזונה אינו בהכרח גורם סיכון להתפתחות פסוריאזיס. המחקר לא מצא מתאם בין כמות המזונות ה'פרו-דלקתיים' (למשל בשר מעובד ואדום, דגנים מעובדים, משקאות ממותקים), לבין יחס הסיכון של התפתחות פסוריאזיס.
דיאטה ים תיכונית
דיאטה הים תיכונית מדגישה צריכה של שומנים בלתי רוויים כמו שמן זית כתית מעולה, פירות וירקות, קטניות ודגים, היא דפוס האכילה המומלץ לאורח חיים בריא.
מחקרים מצאו כי לתזונה זו יש פוטנציאל לשפר את תסמיני הפסוריאזיס, כאשר נמצא קשר שבין רמת ההקפדה על תזונה ים תיכונית לשיפור בתסמיני פסוריאזיס.
לדוגמה, מחקר שנערך בקרב 35,735 צרפתים כאשר 3,557 (10.0%) מתוכם סבלו מפסוריאזיס, ו- 878 (24.7%) סבלו מפסוריאזיס חמורה, הדגים כי 45.5% מהחולים עם פסוריאזיס חמורה דיווחו על הקפדה נמוכה על הנחיות התזונה הים תיכונית, בהשוואה ל-36.3% מחולי פסוריאזיס הלא חמורים ו-35.6% מהחולים ללא פסוריאזיס.
גם מחקרים בקרב חולי פסוריאזיס יווניים הדגימו קשר הפוך בין הקפדה על דיאטה ים תיכונית לבין הסמן הדלקתי C-reactive (CRP). המחקר ציין שהשיפור בפסוריאזיס היה בולט עם צריכה מוגברת של קטניות, דגים ושמן זית כתית מעולה, בעוד החמרה נקשרה לצריכה מוגברת של מוצרי חלב.
אומגה-3
חומצות שומן רב בלתי רוויות (PUFAs), הכוללות אומגה 3 (ω-3) ואומגה 6(ω-6) , נחקרו כדי לקבוע את השפעת היחס בין שתי חומצות השומן האלה על פסוריאזיס.
בשנות ה-80 וה-90 פורסמו מחקרים רבים שהראו ירידה בחומרת הפסוריאזיס לאחר תוספת שמן דגים. עם זאת, רבים מהמחקרים הללו לא כללו קבוצות ביקורת והיו להם מדדים פחות אובייקטיביים לשינוי בחומרת המחלה. בניסויים מבוקרים, התוצאות מעורבות יותר. חלקם מדווחים על שיפורים בתמונה הקלינית בקבוצות הטיפול על עור או מדדים אחרים, בעוד שאחרים אינם מדגימים הבדלים משמעותיים. ההנחיות העדכניות ביותר של הNational Psoriasis Foundation בנושא תזונה, אינן כוללות המלצה על תוסף תזונה של אומגה 3 לפסוריאזיס ודלקת מפרקים פסוריאטית.
ללא קשר לנטילת תוספים, ישנה העדפה בריאותית ברורה לצריכה גבוהה של אומגה 3 לעומת אומגה 6. ולכן, כדי למנוע דלקתיות יש להקפיד על צריכה נמוכה של אומגה 6 וצריכה גבוהה של אומגה 3 ממקורות תזונתיים. שמני זרעים ושמנים צמחיים מזוקקים כגון שמן סויה ותירס, מכילים בעיקר אומגה 6, בעוד שדגי ים: סלמון, הרינג, מקרלים, זרעי פשתן, אגוזי מלך וזרעי צ'יה הם מקור גבוה לאומגה 3.
כורכומין
כורכומין, המופיע באופן טבעי בכורכום, נחקר בשל תכונותיו האנטי דלקתיות. מחקרים רבים על כורכומין הדגימו שיפור במדד חומרה ושטחם של נגעי הפסוריאזיס (Psoriasis Area and Severity Index-PASI) לאחר הטיפול.
לדוגמה, מחקר מבוקר אקראי שנמשך 16 שבועות בהשתתפות מטופלים המתמודדים עם פסוריאזיס קל עד בינוני, הישווה בין קבוצת הטיפול של כורכומין וסטרואידים מקומיים לקבוצת פלצבו המשתמשת בסטרואידים מקומיים בלבד. למרות שבשבוע 16 נצפה שיפור בשתי הקבוצות, לאלו שנטלו כורכומין הייתה ירידה מובהקת סטטיסטית ב-PASI בהשוואה לקבוצת הפלצבו.
לקריאה נוספת: Dietary Intervention and Supplements in the Management of Psoriasis: Current Perspectives
ואלרי מרטינו היא נטורופתית N.D. והרבליסטית קלינית CL.H. מומחית להתאמה אישית של צמחי מרפא וטיפול באמצעות תזונה.
תוכן זה ניתן למטרת השכלה כללית ומיידעית בלבד. הוא אינו משקף בהכרח את עמדתה של בילונג או השקפותיה. בילונג אינה ממליצה על מוצרים, שירותים או טיפולים.
